דיוקן לחג



מסיימת לצייר אותם, מניחה את המכחול, רכונה מעל הדפים אני עוברת במבטי על פניהם.
נחשול של אושר מציף אותי...
לוקח לי כמה שניות להבין שהטיפות שמאיימות להרוס עבודה של כמה שעות זולגות מעיניי.
לא מספיק אני אומרת להם כמה אני אוהבת אותם.

מזרזת את הסתיו




לא משהו בדחיית סיפוקים...
אני אומנם לומדת עם השנים שיש דברים שגם אם מאוד מאוד רוצים הם לא ממש קורים עכשיו!
אבל מ'כפת לי לנסות...
תעזרו לי לזרז את הסתיו?!

חוזרים לבית הספר



מה את מקטרת?! תראי איזה חמודים הם! לפחות את רואה אותם כל הזמן, אצלי הם ישנים עד הצהריים ואז זה "היי...ביייי...ירדתי לים!"
אז נכון שאצלי לא היו קייטנות או טלפונים מתחנפים לסבתא שתשמור עליהם קצת בשביל שיהיה דקה לנשום או פוסטים בפייסבוק של "הצילו! שיגמר כבר החופש הזה..." אבל זה לא אומר שאני לא מבינה אותך! לגמרי מבינה! 
זהו, מבטיחה לך, זה כמעט נגמר...
אני יודעת היה קשה, ארוך מתיש...וחם! טוב, לפחות בחלק של החם אני יכולה לגמרי להזדהות.